כמו בטבע, גם אנחנו כל הזמן מתקרבים ומתרחקים. מאנשים, מעצמנו. המוזיקה תמיד ידעה איך לעשות זאת…

האם את כל מה שלימדו אותנו – שצריך להציב מטרות, לפעול, להיות פרואקטיביים, בעצם הבנו לא נכון?

פתאום קלטתי שאני כמו אותם עכברים על גלגל הריצה – בלופ בלתי נגמר של עוד ועוד.

מצד אחד השקט שלי לבד, המחשבות שרצות, החיבור ללב. מצד שני – העולם היפה הזה שבחוץ שקצת מתערער לי לאחרונה. מחשבות על התנועה הזו מן החוץ לפנים…