האם אנחנו עושים למען יראו וייראו או למען התפתחות פנימית?

ככל שהמציאות שלנו נעשית קשה יותר ויותר, אני שמה לב ליותר ויותר מחוות של טוב, של אדיבות ושל לב פתוח. אבל זה קורה לי רק מול אנשים בודדים. למה?

האם כשהלב פתוח ניתן להעביר מסרים קשים יותר? האם כשהלב פתוח גם הראש נפתח? אני מאמינה שכן.

מפעם לפעם אני עושה על עצמי ניסויים כדי לבדוק מה עובד עבורי ומה לא. מעבדת ניסויים פרטית שכזו.

לפעמים אני רוצה לשהות באיזו נקודה מזוקקת אחת של עושר פנימי, עוד לפני שאני יוצאת איתו אל העולם.

כשהכל מרגיש תקוע ומתסכל, אפשר לעצור ולשהות, לבדוק ולעשות עבודה פנימית. בדרך כלל זה עובד לי. אבל אפשר גם להכניס תנועה…