מתחילים

כשאח שלי הציע לי לכתוב בלוג ולספר בו על הדרך שלי, זה נשמע קסום. רגע אחר כך נלחצתי מהחשיפה ושני רגעים אחר כך כבר שמעתי את הקול השיפוטי ששב ואומר לי: אבל על מה בדיוק תספרי? על עוד שיעור פיתוח קול? על עוד שיר שלפת לך את הלב? על עוד כישלון בדרך לארגן מופע? איך תצליחי לייצר עוד ועוד עשייה כדי לעדכן את הקוראים?

אז נתחיל בנושא העשייה, שמעסיק אותי לאחרונה. כשמדובר בעשייה לקראת חלום, העניינים תמיד מורכבים יותר ממה שנדמה מבחוץ. אולי זה המחיר הנפשי שמתלווה לכל "לא", אולי פרפורי הבטן לפני כל הזמנה למופע, רעיון לשיתוף פעולה, שלא נדבר על התענוג הקרוי "אודישן". אבל אולי זה מעבר לזה. הייתכן כי מי שבוחר לעסוק בסוג כלשהו של אמנות (לא שנראה לי שיש ממש בחירה, זה כנראה בוחר אותך), סובל ממבנה רגשי מסוים, כזה שגורם לו לרגישות יתר ויכולת להעביר ליצירה שלו מסר ייחודי, אך מנגד להיאלם דום כשהוא אמור לדבר על היצירה, או חלילה – לנסות למכור אותה?

מדוע עשייה שיווקית כל כך קשה לי? האם זה משום שקשה לי לצאת מאזור הנוחות שלי (ואני יודעת שיש כאלו שיאמרו עכשיו "כן" גדול ורועם)? או אולי משום שהעשייה שהתנסיתי בה עד כה אינה העשייה המדויקת לי? אני, מטבעי, מתחברת יותר להגיגי השני, גם אם מדובר בהכחשה מוחלטת.

כשנדרשתי לחשוב על העשייה שלי בדרך לחלום, שאין לדעת אם אי פעם יתגשם במלואו, הבנתי שעשייה היא מילה רחבה מאוד, ועלי לפרק אותה לפחות לשני תחומים עיקריים: עשייה מקצועית, ועשייה שיווקית. העשייה המקצועית היא זו שבונה אותך כאמן, תוך חיפוש תמידי ולמידה אינסופית. העשייה השיווקית היא זו שמטרתה לתת לאנשים אחרים להכיר או לתמוך באמנות שלך, והיא, לפחות לרוב האמנים, מאוד לא פשוטה. אלו המצקצקים בלשונם – חישבו לרגע מתי בפעם האחרונה נאלצתם לנסות ולמכור את עצמכם, על הנפש הסוערת, על הפחדים, על המראה, על הלבטים ועל החשיפה הגדולה שיש באמנות.

ואז הבנתי משהו, עשייה שיווקית גם היא, ככל עשייה שהייתי רוצה להכניס לחיי, צריכה (לפחות אצלי) לבוא ממקום מדויק, אהוב, נכון. ואם אמצא דבר מה שמרגיש לי כך, אולי דווקא הוא יהיה עשייה שיווקית שאני יכולה לחיות איתה בשלום. כך למעשה נולד הרעיון לכתוב את הדרך שלי. אני עדיין רחוקה מההבנה האם זהו כלי שיווקי, פרסומי או בכלל תראפויטי. אולי הוא כולם ביחד? ואולי זה מוקדם מדי עבורי להחליט. אולי, לשם שינוי, פשוט אקפוץ למים ואתנסה?

 

רוצים לדעת עוד עלי? מוזמנים לכאן.

 

 

 

טראקבקים

  1. […] כבר סיפרתי לכם על המחשבות הללו – בכל פעם שתהיתי מתי ואם בכלל, צץ קול ההיגיון (זה שמפריע לכל כך הרבה יצירות), ואמר, בקולו הסמכותי והנרגן, שעדיין אין לי מספיק מה לומר. ואולי אחכה רק עד העשייה המהותית הבאה, ואז אצא עם זה לעולם. אבל מהי עשייה? ומהי עשייה מהותית? ולמה אני מסנדלת את עצמי לפני שאני מתחילה בכלל? […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *