החיוביות הרעילה במדיה החברתית

בספרו החדש והנפלא של ניקולאס קאר, Superbloom, שעוסק כקודמו בהשפעות הרשת על חיינו, הוא מתאר כיצד יותר מידע על אנשים גורם לסלידה יותר מאשר לחיבה. במחקרים שנעשו על שכנים נמצא כי שכנים הופכים לא פעם לחברים, כי אנחנו נתקלים בהם לעיתים קרובות וכך יוצא לנו להכיר יותר ולשוחח. ההיכרות הזו מייצרת אמפתיה הדדית והתקשרות. אבל אותם חוקרים גילו עוד משהו מעניין: שכנים הופכים גם לא פעם לאויבים כי ככל שאנחנו חשופים יותר לאנשים, כך אנחנו גם חשופים לדעות ולהרגלים שלהם. ניקולאס קאר כותב שהמחקרים האלו מסבירים מדוע השפעותיה של המדיה החברתית שונה ממה שציפינו.

אם ציפינו לחיבורים, התקרבות וכפר גלובלי, הרי כבר ידוע שקיבלנו שבטים, קיטוב וסכסוכים במדיה החברתית. שם אנחנו למעשה שכנים וירטואליים, שעוסקים כל הזמן אחד בעניינו של האחר. למרות שהאינטואיציה שלנו אומרת לנו שמידע נוסף על אדם אחר תעזור לנו לחבב אותו, האינטואיציה שלנו טועה: אותם חוקרים גילו כי הקשר בין ידע וחיבה בקרב אנשים הוא שלילי – יותר מידע על אדם אחד מוביל, בממוצע, לחבב אותו פחות. הנטייה לסלידה חזקה יותר מהנטייה לאהוב.

מסתבר, לפי קאר, שאותם אנשים במדיה החברתית שמשתפים את כל עולמם, ומקבלים המון לייקים, לבבות ומחמאות, גם יוצרים סלידה אצל אנשים רבים. אולי אפילו יותר סלידה מאשר אהדה, כך טוען קאר. מבחינתו, זה אחד ההסברים לקיטוב ולפלגנות ברשת. ככל שאנשים יספרו לכם יותר, כך יש יותר סיכוי שתשמעו עליהם משהו שפוגע או דוחה אתכם. מסתבר שחשיפה עצמית נעשית מסוכנת ככל שהיא מעמיקה. וכולנו יודעים ששיתוף יתר הוא הנורמה במדיה החברתית, ומי שלא משחק את המשחק הזה נענש בחוסר נראות (אפשר לקרוא עוד על כך, כאן).

כשכל המידע האישי והחשוף הזה מסתובב לו ברשת, אנשים מוצאים מה יש להם במשותף זה עם זה, אבל גם הרבה ראיות למה שאין להם במשותף. מחקרם של דן אריאלי, נורטון ופרוסט חושף שעם הזמן אנשים מתחילים לתת משקל רב יותר להבדלים ולשוני.