לפעמים אני רוצה לשהות באיזו נקודה מזוקקת אחת של עושר פנימי, עוד לפני שאני יוצאת איתו אל העולם.

כל החיים לימדו אותנו ליזום, לקחת אחריות, להיות פרואקטיביים, לרוץ אחרי, להתאמץ, לרדוף ובשום פנים ואופן לא לשקוט על השמרים. אם לא נעשה זאת, הרי שהחיים שלנו יעברו מבלי הישגים. וכל אותו הזמן עלינו לחתור ולדאוג להיות מסופקים ומאושרים. אבל אולי בניגוד למה שסיפרו לנו, לפעמים כדי להתקדם צריך דווקא לעצור?

2019 היתה שנת המודעות שלי. גם אתם מחליטים מראש באיזה נושא להתמקד בכל שנה? תראו מה זה עשה לי…

לרגע אחד היה נדמה לי שכל מה שאני מתרגלת מתחבר.

לב פתוח הוא המצב האידיאלי. אבל עד שאגיע אליו, אני מתרגלת מודעות לכיווצים שלו והשהיה של תגובות כשזה קורה. מאתגר.

למה אנחנו כל כך מפחדים מלהיות לבד עם המחשבות והרגשות שלנו? אולי מדובר רק באימון של ההשהיה הזו? יצאתי לתהליך של בדיקה.