הצד השלילי של החיוביות

האם החובה להיות חיוביים כל הזמן היא באמת דבר טוב? בפוסט אני בוחנת את הצד האפל של תרבות החיוביות ואת הקשר בין חיוביות רעילה, רשתות חברתיות ויחסי כוח.

כשהשייכות הופכת למוצר

האם קהילות הן עדיין מרחב טבעי של קשר אנושי, או שהן הפכו לכלי ניהולי, שיווקי ואסטרטגי? איך ארגונים, מותגים ופלטפורמות מעצבים את תחושת השייכות שלנו, ומה המשמעות של השינוי הזה מבחינת יחסי כוח, אמון וקהילתיות?

בעידן של צנזורה ושומרי סף, איפה נמצאת האמת?

האם ה-AI והמדיה מסננים לכם את האמת? מצנזורה מכוונת של מחקרים ועד להשתקת מומחים – צללתי אל מנגנוני ה"קונצנזוס" כדי להבין למי יש אינטרס שלא נדע הכל. האמת אולי חמקמקה, אבל האוטונומיה לחשוב – עדיין בידינו.

הרשתות החברתיות כמנגנון של כוח

אנחנו מבלים במדיה החברתית שעות על גבי שעות והיא משפיעה עלינו, על מערכות היחסים שלנו, על הזהות שלנו ועל ההחלטות שלנו. בואו נראה מי בעצם פה השולט ומי הנשלט, למרות שלכאורה המדיה החברתית נועדה להעצים אותנו ולתת לנו כוח?

אינטימיות בעידן המדיה החברתית

אינטימיות נחשבת ללב של מערכות יחסים עמוקות ומספקות. מה קורה לה בעידן דיגיטלי שבו חשיפה ושיתוף הן חלק בלתי נפרד מהרשתות החברתיות?

קלישאות המדיה החברתית

בימים האחרונים, (שוב) ימים של מתח וחרדה, שמתי לב שהרשת מפוצצת בעצות, רעיונות וקלישאות לרוב. הן לא חדשות. הן מוחזרו היטב שוב ושוב בשנים האחרונות ונלעסו בפיה של כל יועצת עסקית, או נרמסו תחת ידיו של כל מנטור תורן. יצאתי למסע בעקבות הקלישאות