החלטות ממאדים, מציאות מוונוס.
כל דבר קטן שקורה מפיל אותנו? אולי זה בגלל שהציפיות שלנו הן שהעולם יתיישר כולו לפי הדפוסים שבנינו היטב בתוכנו? מה יקרה אם פשוט ניתן לו להיות?
כשהדברים מתחברים
לרגע אחד היה נדמה לי שכל מה שאני מתרגלת מתחבר.
השקט להתפתח, ורעש הדיגיטל והמיינד
התפתחות אמיתית מתרחשת בשקט, בהשהיה, במרווח ובאפשור של תהליכים. אבל למה זה כל כך מסובך לדאוג לשקט הזה?
נגישות, פתיחות וגבולות – איך יוצרים את האיזון ביניהם?
האם הלב הפתוח שאני מתרגלת יגרום לאנשים מסוימים לנסות לפרוץ גבולות מולי?
פתוח…
זה קרה ברגע אחד, של מוזיקה מזוקקת. הוא נפתח…
שדות לב פתוח לנצח
לב פתוח הוא המצב האידיאלי. אבל עד שאגיע אליו, אני מתרגלת מודעות לכיווצים שלו והשהיה של תגובות כשזה קורה. מאתגר.
איפוק – אפשרי בימינו?
האם בעולם דיגיטלי, מהיר, שמקדש תגובתיות וזמינות, יש עוד מקום להשהיה ואיפוק?
9 צעדים מוזיקליים לתרגול ההתמסרות
החלטתי להמציא לי תרגילים פשוטים ויומיומיים כדי לתרגל התמסרות. מי מצטרף?
השהיה – התנהגות או רגש?
תהליך של השהיה. מחדדת לעצמי ולכם – השהייה של התנהגות ולא של רגש
על קהילה, קהל וחיבור מלב אל לב
חיבורים. הם שעושים את ההבדל. מהו חיבור אמיתי והאם קהל או קהילה מחברים בינינו?