דמיינו לכם עולם ובו לא נעשות טעויות. עולם סטרילי, שהכל בו "נכון".

אני לא רוצה ולא יכולה אפילו לדמיין. מצטערת. אני גם די בטוחה שאני לא רוצה לחיות בעולם כזה.

תכף אגיע למוזיקה, אבל קודם – בואו נדבר על החיים עצמם.

האם אנחנו רוצים ויכולים להתנהל רק בצורה נכונה, "בסדרית" כזו? אני מניחה שאפשר. אם נתנתק מהרגש, אם נחשוב לפני כל פעולה, אם נכין רשימה של יתרונות וחסרונות של כל החלטה (תמיד עניין אותי מי באמת מיישם את העצה הזו שכבר קראתי בלא מעט ספרי עזרה עצמית).

אני לא יכולה למנות את הטעויות שעשיתי בחיים. ואני חייבת לכתוב את זה – ירוק על גבי מסך לבן – אני אוהבת את הטעויות האלו! כל אחת ואחת הביאה אותי להיות מי שאני היום, להכיר אנשים שמלווים אותי בחיי, לעסוק במה שאני עושה.

האם תמיד התאהבתם באדם ה"נכון"? האם בחרתם במקצוע הנכון עבורכם? האם זיהיתם את כל ההזדמנויות שנקרו בדרככם? האם לפני כל מה שעשיתם חשבתם על "איך זה יתקבל"?

אני מניחה שהתשובה לשאלות האלו היא לא. ואם היא כן, אני רוצה לדעת איך בדיוק זה עובד. אחת השיטות הידועות ללימוד נקראת ניסוי וטעיה. לא סתם. כי מהטעויות אנחנו לומדים, אנחנו מתפתחים. אפשר אפילו לומר שאנחנו נבנים מהן.

מזמן, כשהייתי ילדה, שמעתי משפט שאומר שאנחנו לא מצטערים על מה שאנחנו עושים, אלא על מה שאנחנו לא עושים. משום מה הוא חילחל עמוק. והעשייה הזו כמעט תמיד מלווה בטעויות, או לפחות בניסויים.

ואיך כל זה מתקשר למוזיקה?

כשעובדים על מוזיקה, וזה באמת לא חשוב מאיזה סוג היא, אי אפשר להתנהל לפי "מה יגידו". כי כמו ששמעתי דווקא בהרצאה על שיווק – ברגע שאנחנו שואלים "מה יגידו" היצירתיות נגמרת. וזה כל כך נכון.

כדי ליצור, למצוא משהו משלי במוזיקה (ובכתיבה, ובלבוש, ובעצם – בכל יצירה שהיא), אני חייבת להתנתק מהמחשבה איך זה יתקבל. כי תמיד יהיה המישהו, הקול הזה (פנימי או חיצוני, זה לא ממש חשוב) שזה לא ימצא חן בעיניו, שיהיה לו מה להגיד, שיעקם גבה או יפתח עיניים. יותר מדי פעמים אנחנו מקשיבים לקולות כאלו. יותר מדי פעמים אנחנו לא טועים, ולכן גם לא יוצרים משהו שהוא לגמרי שלנו.

אז אני רוצה להציע גישה חדשה. בואו נטעה בכיף. בואו ניפול, ונקום. בואו נתפרע ונמצא איזו פרשנות מטורפת לשיר, אפילו רק לשבריר שניה כדי לדעת שזה אפשרי. גם אם לא נעשה איתה כלום, רק נתנסה בה. נטעם ממנה. נבדוק אם היא מתאימה, ואולי אז נזרוק אותה לכל הרוחות.

בואו נלבש רק ליום אחד איזה בגד מטורף, רק כדי לצאת מהשגרה והדפוסים של עצמנו.

בואו נטעם משהו חדש, רק כדי לדעת איך זה מרגיש על הלשון.

בואו נכתוב משהו חדש, נשלח מייל למישהו חשוב, ננסה ליישם רעיון חדש, נציע הצעה בישיבה הבאה, למרות שרועדות לנו הברכיים.

בואו נעז, אפילו רק ליום אחד, להישאר פתוחים. גם לטעויות של עצמנו. מה אתם אומרים?

• בתמונה – לפעמים צריך להכנס לבוץ כדי להבין שלא תמיד כדאי לנעול סטילטו. ניסוי וטעיה.