כבר כמה שנים שהמילה הזו, התנגדות, מלווה אותי.
היא בת לוויה ממש לא נעימה. נדבקת אלי, נצמדת, לא משחררת, וברגעים הכי לא נכונים, היא מרימה את הראש. במקרים קיצוניים היא אפילו בועטת ברגליים. ואלוהים, היא יודעת לבעוט!
החלטתי לטפל בה אחת ולתמיד ולהקדיש את השנה הקרובה כדי לבחון מתי היא מגיעה ואיך אפשר לשחרר אותה מהתפקיד הזה שהיא לקחה על עצמה, תפקיד כל כך קשה.
מהי בעצם התנגדות?
התנגדות היא חוסר קבלה, היא סגירת הלב, היא נסיון לתקן מצב כלשהו. בסך הכל היא רוצה לעשות טוב, היא פשוט עוד לא הבינה שזו לא הדרך הנכונה. לכן כשהמציאות לא מוצאת חן בעינינו, היא עדיין מנסה לתקן את המציאות ולגרום לה להיות שונה, אחרת – כזו שמסתדרת עם התבניות והציפיות שבנינו במשך שנים בראש שלנו. תבניות לפיהן רק מציאות מסוימת נכונה לנו, וכל אחת אחרת לא מתקבלת.
התנגדות, כך גיליתי, מביאה לסבל.
התנגדות למציאות מביאה לנסיון לשנות אותה, לא לקבל אותה, אבל מכיוון שהמציאות לא משתנה ברוב המקרים, אנחנו סובלים. התנגדות לרגש או תחושה שעולים משאירים אותם כלואים בפנים, במקום לתת להם להשתחרר.
ההתנגדות הזו היא כבדה, קשה, לוחמנית. היא שיפוטית וביקורתית, היא לא מקשיבה ולא רואה אף אחד ממטר. היא כל מה שאני לא רוצה להיות.
קחו לדוגמה את מזג האוויר. מייקל זינגר אוהב לתת את מזג האוויר כדוגמה, ואני מבינה היטב למה. האם מזג האוויר קשור אלינו ספציפית? ממש לא. האם יש לנו יכולת להשפיע עליו? נו באמת. הגיע הזמן לשים את האגו שלנו במקום הראוי לו. אין לנו דבר עם מזג האוויר, שימשיך להיות בשלו גם שנים לאחר שאנחנו והאגו שלנו ניעלם מכאן.
אבל אנחנו? מתווכחים עם מזג האוויר. חובבת קיץ תמידית כמוני, אני מוצאת את עצמי בהתנגדות לחורף, לגשם, לקור. האם זה הגיוני? לא. האם זה עוזר לי להתנהל בהתאם לטמפרטורה? ממש לא. האם אני סובלת מההתנגדות הזו? ועוד איך. במקום לקבל את העונה עם כל מה שהיא מביאה, להביט איך היא משפיעה עלי (ולתת לה להשפיע עלי), להתאים את עצמי לכוחות הטבע הגדולים ממני, אני מתנגדת. אם זו לא יוהרה, אני לא יודעת מה כן.
אני רוצה ללמוד להסיר התנגדויות מתוך היחס שלי למוזיקה.
מה קורה לכם כשאתם שומעים יצירה שנוגעת בכם? האם אתם סוגרים את הלב בפניה או מאפשרים לה לחולל בכם שמות? עם המוזיקה תמיד היה לי קל להסיר כל התנגדות שהיא. תמיד נתתי לה לפתוח מחדש פצעים ישנים, להעביר אותי קתרזיס, להרגיש איתה את כל מגוון הרגשות. במוזיקה הכל מותר.
בשנים האחרונות הבנתי שהתנגדות מפריעה לי גם לשיר וגם לעבוד על יצירות כמו שצריך. לכל יצירה יש את הזמן שלה, ואי אפשר להתנגד לו. גם לקול יש את התהליך שלו והימים שלו. כל מצב רוח, כל חוויה מטלטלת, כל רגש שחולף, וכמובן כל שינוי במזג האויר, משפיעים על שני המיתרים הקטנטנים בגרון, ולכן על האפשרויות הגלומות בקול באותו הרגע. ההתנגדות למצב הנוכחי? גורמת למיתרים לעבוד בצורה לא מתאימה להם, ולא רק עלולה לעשות נזק, אלא גם מביאה לביצוע לא מותאם.
עם השנים למדתי לשחרר. הקול לא במיטבו? עובדים עם מה שיש. לפעמים, דווקא אז יוצאים דברים אחרים, מעניינים, יקרים. קרה לי כל כך הרבה פעמים שגיליתי ניואנסים רגשיים קטנטנים דווקא בחזרות בהן הקול שלי לא היה במיטבו. כאילו הייתי צריכה לפצות על היכולת הקולית עם הרגש.
שנת 2021, שממשיכה שנה מאוד מורכבת, שבה ההתנגדות היתה מנת חלקינו יותר מדי, היא הזדמנות לבדוק מתי אפשר לשחרר התנגדות, ומה קורה כשאני מצליחה. מצטרפים אלי?
הי גיל,
הפוסט שלך הזכיר לי סיפור זן יפה על טנזאן ואקידו, שהיו מהלכים פעם בדרך נרפשת, כאשר מטר עוז היה עדיין יורד. משהקיפו את עיקול הדרך פגשו בנערה חמודה בקימונו ובחגורה אשר לא יכלה לחצות את המעבר.
"בואי, נערה" אמר טנזאן מיד. הוא הרימה בזרועותיו ונשאה מעל לפני הבוץ.
אקידו לא דיבר עד אותו לילה בו הגיעו למקדש אכסניה. אז לא יכול היה עוד לשלוט ברוחו. "אנו הנזירים איננו קרבים לנשים" אמר לו, לטנזאן, "ובייחוד לא לצעירות וחמודות. סכנה בדבר. מדוע עשית זאת?"
"אני עזבתי את הנערה שם" אמר לו טנזאן, "האם אתה עדיין נושא אותה?"
הסיפור הזה ממחיש גם על סגירת הלב בגלל התנגדות, גם על הסבל שהיא גורמת.
וחשבתי על כך שהתנגדות היא לעמוד כנגד, אבל במקרה הזה גם לעמוד מנגד, ולא לעשות המעשה הפשוט והטבעי שמתבקש.
ואגב ההתנגדות למזג האוויר, קראתי משפט של ג'ימס רוסל לוול, שאמר: אין כל טעם להתווכח עם הבלתי נמנע. הטיעון הזמין היחיד כנגד רוח מזרחית (הן לא פוסקות לנשוב בעוז בימים האלה בצפון..) הנו ללבוש מעיל..
חושב שלקחת על עצמך אתגר לא פשוט בכלל, ומאמין שהדברים שכתבת יעלו גם אצלי המודעות לאתגר הראוי והמעניין הזה.
תודה,
אורי.
וואו, אורי. איזה סיפור יפה ומעורר מחשבה.
נדמה לי שהבנת בדיוק על אילו התנגדויות אני מדברת.
יש לנו אכן נטיה לשאת עמנו דברים שכבר מזמן עברו, לפעמים שנים רבות, ולכן להתנגד לשינוי שלהם.
ועכשיו, עם הסגר מחד והרוחות הסוערות מנגד, נותר לתרגל את הסרת ההתנגדות…
תודה על תגובה מעניינת ומחממת את הלב, כמו תמיד.
ותודה על מי שאתה.