הקלישאות הגדולות

במהלך השנים שבהם אני עוסקת במוזיקה נתקלתי בכל כך הרבה קלישאות. הגיע הזמן לנפץ כמה.

במהלך 20 השנה האחרונות נתקלתי בכל כך הרבה חוסר ידע בקשר למוזיקה בכלל, ולשירה בפרט, שאילולא היה זה עצוב, זה היה מצחיק אותי כהוגן.

ממה נובעת הבורות הזו? במיוחד היום, הידע כל כך נגיש, שקשה להאשים אנשי מקצוע שהוא לא בנמצא. האם מדובר בעצלות? האם המדיה מובילה אותנו לבלוע קלישאות וסיפורי סינדרלה ולהאמין בהם?

כך או כך, כמה מקרים אחרונים (כמו הכתבה המצערת על נפילתה של רוז פוסטאנס, הסרט הצרפתי המקסים, אך מלא הקלישאות המוזיקליות "משפחת בלייה") גרמו לי לחשוב שוב על תפיסת הזמר המודרני. כבר כתבתי פעם על חוסר היכולת להבין כמה עבודה עומדת מאחורי ביצוע, אבל הפעם אני רוצה לנפץ כמה מיתוסים.

אין זמר או זמרת עם מנעד של 8 אוקטבות! לפני כמה שנים בעמוד האמצע של עיתון המוני נכתב על מריה קארי המסכנה שיש לה מנעד של 8 אוקטבות (מסכנה כי מנעד של 8 אוקטבות פירושו שיש לה את כל מגוון הקולות האנושיים – מקול בס גברי ועד קולרטורה נשית). רק כדי שתבינו, אפילו לפסנתר אין 8 אוקטבות, והקול האנושי, הוא, מה לעשות, עדיין קצת יותר מוגבל. למריה קאלאס, אחת הזמרות האחרונות עם יכולת וסוג קול מרשימים ביותר, היה מנעד של 3 וחצי אוקטבות.

זמרים לא שרים "מהבטן" (ובטח לא ממקומות אחרים, שאני לא מעזה להעלותם על הכתב, אבל כבר שמעתי אודותם בהקשר של שירה). מיתרי הקול נמצאים בגרון, והבטן יכולה להוות רק תמיכה לסרעפת, השריר שלחלוטין אמור להשתתף בתהליך השירה – כתמיכה. אנטומיה ופיזיולוגיה הן לא מילים גסות, ואפשר ממש בקלות לבדוק איפה נמצאים האיברים.

חימום קולי לא נועד למתחילים בלבד. מיתרי הקול הם שרירים קטנטנים ועדינים כל כך. אם הרגליים שלכם, החזקות בהרבה, זקוקות לחימום לפני מאמץ, לבטח גם מיתרי הקול זקוקים לו. שירה מאומצת ללא חימום פוגעת במיתר. בכלל, פיתוח קול הוא לא מותרות לזמרים, הוא יותר בגדר חובה, ששומרת להם על הבריאות, מכוונת אותם לאן שסוג הקול מאפשר וכמובן מפתחת אותם מהבחינה הקולית והטכנית. ולא, אין לזה סוף.

לאור חוסר ההבנה שקיים אצל רוב האנשים לגבי תהליך השירה, לא פלא שתכניות הריאליטי הקשורות למוזיקה פורחות. קחו פוטנציאל קיים, תנו לו אורות במה מנצנצים, קהל נלהב ורייטינג אימתני והוא בשמיים. אבל אם תתנו לו ידע של ממש, לימודים, הבנה של העבודה הקשה ועד כמה היא יכולה לסייע לו, וכן, גם קצת תיאוריה, הוא יוכל גם להתממש.

ונקודה אחרונה למחשבה – למה דווקא בתחום האמנות, יש סוג של גאווה על חוסר ידע, חוסר לימודים, חוסר מאמץ? מתי בפעם האחרונה שמעתם זמר מתפאר בעבודה הקולית, התיאורטית או המקצועית שהוא עושה כדי להתקדם?

רוצים לקרוא מה עוד יש לי לומר על תכניות הריאליטי המוזיקליות? בואו לכאן.

 

 

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)

עוד באותו נושא

גיל מרטנס

תמיד אמרו לי שאני צריכה להתמקד.
ולא הצלחתי. הכל עניין אותי. רציתי לשיר וגם להתעסק במדע.
רציתי לקרוא ספרים וגם להרצות.
רציתי לעשות יוגה ולשקוע במדיטציות וגם להעביר ידע.
לקח לי זמן להבין שהכל מתחבר בסוף. אלו החיים עצמם.
אז אני גם מרצה, גם לומדת, גם מתרגשת מהמילים הכתובות. 
גם קוראת ארבעה ספרים במקביל, וגם כותבת בלי סוף. 
ובעיקר חיה ונושמת מוזיקה. 

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)