שנת המודעות שלי

כמו בכל שנה, גם ב 2019 בחרתי להתמקד בנושא. היו לי שנים של כן, של קלילות, של הכרה, של קבלה. והנה הגיעה תורה של שנת המודעות. זה אומר שבמשך שנה אני בוחנת את הנושא מכל כיוון אפשרי. בדרך כלל רק ההכרזה שלי על הנושא מספיקה, ואני מקבלת שיעורים לכאן ולכאן.

וזו היתה חתיכת שנה של מודעות.

עכשיו, כשאני מתבוננת בה אחורה, אני מבינה שזו היתה שנה של אימון בהתבוננות והקשבה. האנרגיה המתפרצת שלי למדה להיות בהשהיה כדי להבין ולאו דווקא לפעול מיד. זה היה ברוב המקרים קשה. מאוד קשה. נכשלתי אינספור פעמים. הצלחתי בכמה פעמים ספורות. ניצחון קטן להשהיה.

זו היתה שנה של מודעות להשפעה שיכולה להיות לי על האחרים, וההשפעה שיש לאהובים שלי עלי. מודעות ליכולת לעבור דרך מנעד רחב מאוד של רגשות, ומה הם מחוללים בי. מודעות למה שקורה סביב ואיך אפשר לקבל אותו ולא להתנגד. מודעות ליכולת ההשהיה שלי. מודעות לאינטואיציה. מודעות לאפשרויות העומדות בפני, ואיך הלב בוחר מתי להתכווץ ומתי להיפתח.

עכשיו, כשהיא מסתיימת, אני מבינה שכל ההתבוננות הזו לא היתה לשווא. היא שמה לי מראה די ברורה של מה יש לי, מה עדיין אין, מה הייתי רוצה לפתח. היא הניחה לי את הקרקע המושלמת לקבלת החלטות, לבחירות, ליכולת שלי להיות בדיוק איך שאני רוצה, וגם להבנה שמה שאני רוצה הוא לא תמיד נכון עבורי. וגם להבנה שהדרך, כמו תמיד, עוד ארוכה.

ואולי הדבר הכי מעניין שלימדה אותי שנת המודעות הוא היכולת לשחרר. לפעמים הבחירה לא להחליט מביאה אותנו להישאר הכי פתוחים שיש. לראות, לשמוע, לקלוט את התמונה המלאה מבלי שאנחנו מחליטים איך היא אמורה להיראות ומה עובד לנו או לא.

ההתבוננות בעצמי גרמה לי גם להתבונן אחרת באחרים. לראות איך כל אחד פועל מהמקום של הדפוסים שלו. ברוב המקרים זה היה משחרר. כי איך דברים יכולים להיות אישיים אם הם קשורים לשנים על גבי שנים של דפוסים של מישהו אחר?

אולי זה הדבר הכי חשוב שהבנתי השנה על היכולת להיות בהשהיה, אותה אני מתרגלת: השהיה לא אומרת לעצור, היא אומרת להרפות ולהיות. ולפעמים להיות זה הרבה יותר קשה מאשר לפעול. אפשר להכניס לתוך ההשהיה את כל האנרגיה המתפרצת שלי, אבל פנימה. זה כמו כוכב שקורס אל עצמו. אולי זה יוצר חור שחור זמני, אבל בסופו של דבר יכולות להיוולד כך גלקסיות שלמות. גלקסיות שיכולות להכיל הרבה יותר מאשר אותו כוכב בודד.

את מה שאני מתחילה להבין רק עכשיו, גדולים ממני הבינו כבר מזמן. תודה שנת המודעות, ג'וני ופרינס על היופי הזה:

"Remember you told me – love was touching souls?

Surely you touched mine…"

תגובות

  1. אורי אומר

    הי גיל,

    נהניתי מאד לקרוא הדברים שכתבת.

    היכולת שלך להתמקד כל שנה בנושא מרכזי ולחקור אותו לעומק- מפליאה ומעוררת הערכה. והנושא שבחרת השנה – מרתק במיוחד.

    איך עושים את זה הלכה למעשה?
    את רושמת לעצמך רשמים, תצפיות, תובנות- או שהכל בראש?

    אולי גם אנסה להתמקד במשהו דומה בשנה הקרובה?

    תודה, אורי.

    • גיל מרטנס אומר

      תודה רבה אורי, על המילים החמות והמחשבות החכמות 🙂
      למדתי עם השנים שברגע שאני מחליטה על הנושא השנתי, התודעה נפתחת אליו, והיקום כבר דואג לכל השאר – ומזמן לי שיעורים לכאן ולכאן.
      ובמקרה שלי – אני כמובן כותבת המון, כי זו הדרך הכי טובה שלי לעבד את מה שקורה לי.
      ספר לי מה הנושא שבחרת, אם תרצה… מעניין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *