ניסוי וטעיה

דמיינו לכם עולם ובו לא נעשות טעויות. עולם סטרילי, שהכל בו "נכון".

אני לא רוצה ולא יכולה אפילו לדמיין. מצטערת. אני גם די בטוחה שאני לא רוצה לחיות בעולם כזה.

תכף אגיע למוזיקה, אבל קודם – בואו נדבר על החיים עצמם.

האם אנחנו רוצים ויכולים להתנהל רק בצורה נכונה, "בסדרית" כזו? אני מניחה שאפשר. אם נתנתק מהרגש, אם נחשוב לפני כל פעולה, אם נכין רשימה של יתרונות וחסרונות של כל החלטה (תמיד עניין אותי מי באמת מיישם את העצה הזו שכבר קראתי בלא מעט ספרי עזרה עצמית).

אני לא יכולה למנות את הטעויות שעשיתי בחיים. ואני חייבת לכתוב את זה – ירוק על גבי מסך לבן – אני אוהבת את הטעויות האלו! כל אחת ואחת הביאה אותי להיות מי שאני היום, להכיר אנשים שמלווים אותי בחיי, לעסוק במה שאני עושה.

האם תמיד התאהבתם באדם ה"נכון"? האם בחרתם במקצוע הנכון עבורכם? האם זיהיתם את כל ההזדמנויות שנקרו בדרככם? האם לפני כל מה שעשיתם חשבתם על "איך זה יתקבל"?

אני מניחה שהתשובה לשאלות האלו היא לא. ואם היא כן, אני רוצה לדעת איך בדיוק זה עובד. אחת השיטות הידועות ללימוד נקראת ניסוי וטעיה. לא סתם. כי מהטעויות אנחנו לומדים, אנחנו מתפתחים. אפשר אפילו לומר שאנחנו נבנים מהן.

מזמן, כשהייתי ילדה, שמעתי משפט שאומר שאנחנו לא מצטערים על מה שאנחנו עושים, אלא על מה שאנחנו לא עושים. משום מה הוא חילחל עמוק. והעשייה הזו כמעט תמיד מלווה בטעויות, או לפחות בניסויים.

ואיך כל זה מתקשר למוזיקה?

כשעובדים על מוזיקה, וזה באמת לא חשוב מאיזה סוג היא, אי אפשר להתנהל לפי "מה יגידו". כי כמו ששמעתי דווקא בהרצאה על שיווק – ברגע שאנחנו שואלים "מה יגידו" היצירתיות נגמרת. וזה כל כך נכון.

כדי ליצור, למצוא משהו משלי במוזיקה (ובכתיבה, ובלבוש, ובעצם – בכל יצירה שהיא), אני חייבת להתנתק מהמחשבה איך זה יתקבל. כי תמיד יהיה המישהו, הקול הזה (פנימי או חיצוני, זה לא ממש חשוב) שזה לא ימצא חן בעיניו, שיהיה לו מה להגיד, שיעקם גבה או יפתח עיניים. יותר מדי פעמים אנחנו מקשיבים לקולות כאלו. יותר מדי פעמים אנחנו לא טועים, ולכן גם לא יוצרים משהו שהוא לגמרי שלנו.

אז אני רוצה להציע גישה חדשה. בואו נטעה בכיף. בואו ניפול, ונקום. בואו נתפרע ונמצא איזו פרשנות מטורפת לשיר, אפילו רק לשבריר שניה כדי לדעת שזה אפשרי. גם אם לא נעשה איתה כלום, רק נתנסה בה. נטעם ממנה. נבדוק אם היא מתאימה, ואולי אז נזרוק אותה לכל הרוחות.

בואו נלבש רק ליום אחד איזה בגד מטורף, רק כדי לצאת מהשגרה והדפוסים של עצמנו.

בואו נטעם משהו חדש, רק כדי לדעת איך זה מרגיש על הלשון.

בואו נכתוב משהו חדש, נשלח מייל למישהו חשוב, ננסה ליישם רעיון חדש, נציע הצעה בישיבה הבאה, למרות שרועדות לנו הברכיים.

בואו נעז, אפילו רק ליום אחד, להישאר פתוחים. גם לטעויות של עצמנו. מה אתם אומרים?

  • בתמונה – לפעמים צריך להכנס לבוץ כדי להבין שלא תמיד כדאי לנעול סטילטו. ניסוי וטעיה.

 

תגובות

  1. אומר

    ואוו….פתחת כאן נושא…שאפילו פרויד לא הצליח להטוות את הכיוון.
    ניסוי וטעיה נוגע גם בניסוי ותהייה לתוצאה .
    חושבת שאנחנו בעידן מאוד מבלבל :
    מחד משוועים לניסוי ותטעיה
    ומאידך התרועות ל"מצליחים" כל כך רמות אבל גם הזיכרון קצר.
    אז אומרים שמח שלא עושה לא טועה
    אבל מה לגבי אותם אלה שניסו טעו והם עצמם לא מצליחים לחיות עם זה.
    אישיות,בחירות,הצלחות,אתגרים
    כל כך מתעתע ולצערי כך כך פרוץ לשיפוט מן הצד וכלפי עצמינו …אישית יודעת שלטעות לעיתים מעצים ומחשל אבל…תעצומות הנפש הנדרשות על מנת להכיל את זה הם לא בילט אין אצל חלק מאיתנו..שלא לדבר על פרמטר של גיל ,ניסיון וצביאת חוויות…שיכול להטות את הכף פעם לכאן או פעם לכאן…
    נושא מורכב עם הרבה פנים…
    אולי בגלל זה אחד מהתחביבים שלי זה תאטרון…
    תודה על הפוסו הזה..חומר משובח למחשבה וכן הזדמנות לשינוי…אולי זמני…לך תדע..

    • גיל אומר

      אכן נושא מורכב מאוד, ונגעתי רק בקצה של הקצה 🙂
      אני למדתי להיות סלחנית יותר על טעויות שנובעות מהעזה ועשייה. כי האופציה של לא לעשות תמיד נראית לי פספוס….

  2. אומר

    קראתי בשקיקה. כל מילה שלך כמו נכתבה עלי והזכירה לי את עצמי. כבר בילדותי אמרו לי שאני אוהבת להיכנס לאש החיה ולא לעקוף אותה ואכן למדתי על בשרי לא מעט דברים.
    שמחתי להכיר מרחוק בכנס הבוקר. בטוחה שאמשיך לקרוא אותך. ובחירת השיר ללא קשר למילים חביבה עליי מאד.

    • גיל אומר

      תודה רבה רויטל, ונעים מאוד להכיר 🙂 כבר מצאנו שפה משותפת! אני לא חושבת שאני עד כדי כך אמיצה כמוך, אבל אני לפחות מאמינה בלנסות מדי פעם…

  3. אומר

    אני פשוט מחבקת כל מילה שלך! מניסיון אישי וטעייה משובחת אני יודעת להגיד ובלי להיצמד לקלישאות שכל טעייה יצרה הזדמנות אחת לפחות ולפעמים מספיקה רק אחת כדי להמשיך הלאה

    • גיל אומר

      תודה יקירתי. זה נכון. וכמה טוב להודות לעשייה הזו עם הטעויות. נשיקות!

  4. נטאלי אומר

    מסכימה עם כל מה שכתבת…זו עבודה יומיומית להילחם במחשבות ורעשי הרקע שמנסים להוריד אותנו מעשייה..

    • גיל אומר

      ממש כך… הרבה אימון ואופטימיות וגם סלחנות כנראה כלפי הטעויות שלנו, במחשבה שהן מקדמות, והן חלק מהעשייה.
      תודה יקירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *