מקורות השראה, או הכד הריק

אחד הדברים הנפלאים בלהיות בת 40 (פלוס, אבל מי סופר?) הוא ההפתעות הנכונות לנו מדי יום. עלה לי הבוקר רעיון – לכתוב פוסט על מקורות ההשראה, ואז גיליתי שבתיקייה כבר נח לו דף ובו הכותרת הזו. נו, אז חשבתי על זה כבר לפני שבועיים, אז מה? זה ריגש אותי שוב באותה מידה הבוקר.

טובים ורבים כבר כתבו על מקורות השראה של אמנים, ולכן אשתדל לא לחטוא ביומרות, ואתייחס רק לאלמנט האישי, וכמובן לאלמנט ההפתעה. כן, גם לכאן הוא נכנס.

מקורות ההשראה שלי נמצאים בכל מקום. הם כוללים כמובן יצירות אמנות מתחומים שונים. זה מוכר לכל אמן: ציור מסוים משמש השראה לאינטרפרטציה של שיר, מוזיקה משמשת השראה לכתיבה וכד'. אבל לא רק יצירות אמנות, גם הטבע (משב רוח מלמד אותי איך אני צריכה לשיר פראזה מסוימת, למשל), בגדים, אנשים, סיפורים אישיים וכמובן חוויות, מציאותיות או דמיוניות (מוזמנים לקרוא מה שכתבתי על חשיבות החלום).

בשנים האחרונות גיליתי (אל תצחקו אם לכם זה קרה בגיל 16, לכל אחד יש את הקצב שלו) שלא מדובר רק במציאת מקורות השראה, אלא גם באופן שבו אתה מגיע אליהם.

נניח שהגעת למופע אבל גיבשת מראש דעה עליו? מה הסיכוי שהוא יגע בך? ישנה לך משהו? לעומת זאת, אם תגיעי פתוחה לקבל ולראות, רוב הסיכויים שתקבלי אותו אחרת לגמרי. זה נכון גם לכל ספר, ללימודים, לפגישה עם חברה. כמה פתוחים אנחנו מגיעים למקומות? לפגישות? לאנשים? לאהבות?

כמה אנחנו באמת מקשיבים, רואים, קולטים? כמה מתוך זה מבוסס על הדיבור הפנימי שלנו עם עצמינו? האם אנחנו מקשיבים שוב ושוב לעצמנו, או למה שמתרחש מולנו? אני מנסה לדמיין את הכד שבי ריק או מלא, ואז אני יודעת כמה הוא מסוגל עוד להכיל.

גיליתי שהכי נכון לי להגיע למקורות ההשראה עם בסיס (כדי להבין יותר מה אני עומדת לראות או לשמוע), לדוגמא – לקרוא ספר או מחזה עליו מבוסס מופע הבלט, או ללמוד קצת על סגנון המוזיקה. ואז לנסות לנקות את עצמי מציפיות, מחשבות או רעיונות לפני המופע. אם כך, הכד שלי לא ריק, יש בו בסיס של ידע מסוים, אבל יש בו מספיק מקום המבקש להתמלא. זה נשמע פשוט, אבל זה ממש לא טריויאלי להגיע במצב פתוח כזה למופע, הצגה או סרט, במיוחד לא כשאתה מצויד באי אלו כלים מקצועיים.

אתן לכם דוגמא. לפני כמעט שנתיים הציעו לי הוריי ללכת להופעה של חוליו איגלסיאס. ברגע הראשון חשבתי שזה מגוחך. מה לי ולו? ברגע השני אמרתי כן. מקסימום אבלה עוד ערב עם הוריי בהיכל התרבות. המופע של חוליו איגלסיאס היה נקודת מפנה בחיי. זה נשמע קלישאתי, אבל משהו שקרה שם הבהיר לי שהשראה נמצאת לפעמים במקומות הכי בלתי צפויים, אם מגיעים אליהם פתוחים. במקרה הזה – נפתח לי הלב ובגדול (או במילים אחרות- לא הפסקתי לבכות כל ההופעה). מוזמנים לקרוא עוד על השיעור שלמדתי מחוליו – כאן. אמרתי לכם שאלמנט ההפתעה קשור גם להשראה. עוד סיבה להגיע אליה פתוחים.

אז צאו וחפשו את מקורות ההשראה שלכם, או כמו שאמר פרויד "כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך". ובדרך אל תשכחו לרוקן קצת את הכד שלכם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *