מי מפחד מביקורת?

 

יש לנו יחסים מורכבים עם המילה הזו. ועוד יותר מכך עם כל מה שמשתמע ממנה.

בשנים האחרונות ניסיתי להבין למה מצד אחד אנחנו חייבים אותה בחיינו, מהי בכלל, ומתי היא באמת מיותרת.

ביקורת בונה באמת

אני מכירה את אלה שחושבים שאין כזה דבר ביקורת בונה, אבל אני מתמרדת! יש ועוד איך. ביקורת בונה היא כזו שיש לנו מה לעשות איתה, שבעזרתה אנחנו באמת יכולים לשפר את העשייה או היצירה שלנו. לדוגמא:

"בפראזה הזו תאיצי, על מנת שיהיה לך איפה להאט בפראזה הבאה". מדויק, נכון? ומדובר, אחרי הכל, בביקורת.

ומהי ביקורת שאינה בונה? כזו שגורמת לנו להיות מבולבלים, כזו שלא אומרת לנו כלום ואין לנו מה לעשות איתה. יו, כמה כאלו קיבלתי. למשל :

"את הקול שלך אפשר לשים במוזיאון" (הזכויות שמורות לבה"ס רימון). מה לעזאזל אני יכולה לעשות עם הביקורת הזו? רק אלוהים יודע. והאמת? אני לא בטוחה שאפילו הוא.

ביקורת בונה יכולה לקדם אותנו, ובעיני כל אמן או יוצר (וכולנו יוצרים משהו, נכון?) זקוקים לה. יש דברים שאנחנו לא רואים, ורק מישהו מבחוץ יכול להאיר עליהם. זה יכול להיות איש מקצוע, חבר או אפילו מישהו שיש לו אוזן או עין חדה, ראש טוב ובעיקר רצון לסייע לנו. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הבאה.

ביקורת לא נקיה

זו הביקורת הכי חמקמקה, והכי מסוכנת. עם השנים הבנתי שאני מרגישה אותה כמו בוקס בבטן. מהיר, כואב ומשאיר עכבות. ברגע הראשון נדמה לך ששמעת ביקורת, אבל האינטואיציה לא מאכזבת. משהו שם בסבטקסט לא היה נקי. הביקורת נאמרה בעיקר, במודע או שלא, על מנת לפגוע. אני בטוחה שכל מי שקורא את זה שולף עכשיו דוגמאות מהעולם הפרטי שלו. הנה אחת משלי:

"זה היה שטחי מדי. ציפיתי ליותר עומק", אמרה לי מישהי לאחר שביקשה שאעביר לה הדרכה מזורזת מאוד כי היא כבר יודעת את כל החומר.

לא תמיד פשוט להבין שהביקורת אינה נקיה. כי ברגע הראשון, הנטיה שלנו היא להיעלב, להיפגע ולקחת ללב. וכמובן לאחר מכן אנחנו עושים תחקיר מעמיק לעצמנו איפה טעינו. נכון?

בשנים האחרונות גיליתי שאת הביקורת הלא נקיה פשוט מרגישים בגוף. הוא כנראה יודע לקרוא את הסבטקסט הרבה יותר מהר מהמוח. שאלו את הלב, כי הוא הכי מדויק שיש. הוא כבר ידע.

מה עושים עם ביקורת כזו? זורקים לפח. ולומדים לא להקשיב בפעם הבאה למי שאמר אותה.

ביקורת לא נכונה

עם ביקורת כזו הכי קל לי להתמודד, האמת. דוגמא אליה קיבלתי לפני שנים ממישהי שמתיימרת להיות מורה לפיתוח קול:

"חימום קולי? זה רק למתחילים". מה את אומרת, גברת פיתוח קול יקרה. מסתבר שטובי הזמרים בעולם ממשיכים לעלות על הבמה ולהתאמן רק לאחר חימום קולי. אולי כי הם מבינים שכדאי להם לשמור על הקול.

את הביקורת הזו, זרקתי מהר לפח ללא כל סנטימנטים. היא אפילו לא עברה אצלי את העיבוד הרגשי או המנטלי. לא היה בכך צורך. הבנתי מהר מאוד שיש אנשים שמדברים עם המון בטחון, אבל עם מעט ידע. לצערי, תכניות הריאליטי הקשורות למוזיקה מלאות באנשים כאלה.

ומה עושים עם העלבון?

יש כנראה כמה שלבים להבנת ביקורת ולהתמודדות עמה. השלב הראשון הוא פשוט לנשום.

השלב השני הוא השאלה האם היא ביקורת בונה, נקיה, נכונה?

בשלב הבא, במידה ולא ברור לי מהי, אני שואלת את הגוף האם היא מדויקת? נקיה?

ואז אני נותנת לה לנוח קצת. אם היא נקיה ונכונה, יש מה לעשות איתה. אני משתדלת לרשום אותה ולחזור אליה מאוחר יותר, כשכאב הבטן קצת שכך.

נכון, לא תמיד נעים לקבל אותה, אבל אם ניפתח אליה, היא יכולה באמת לקדם אותנו, לתת לנו לראות מבחוץ את היצירה שלנו ולשפר אותה.

וכשאתם נותנים ביקורת? בבקשה תשתדלו להיות נקיים. אם אתם אוהבים מישהו, תנו לו ביקורת שיש לו מה לעשות איתה. גם ביקורת טובה, היא ביקורת. אם יש לו מה לקחת מכם, הרי שנתתם לו מתנה יקרה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *