מהי הצלחה? ולמה אני שואלת?

אחד הדברים שאני חושבת עליו ללא הרף, כבר הרבה מאוד שנים, הוא המושג החמקמק הצלחה. נדמה לי שיש בלבול בהקשר של המושג הזה, אישית וקולקטיבית.

מהי הצלחה? האם ניתן למדוד אותה? למה צריך למדוד אותה? ומי יכול להגדיר עבורך הצלחה מהי, אם לא את? כתבתי על כך כבר כמה פעמים, בהקשרים שונים. האם הצלחה היא פנימית או חיצונית? להצליח מה בדיוק? להצליח להיות מאושר? להצליח לממש את הפוטנציאל שבך? להצליח לראות את הפוטנציאל הזה? להצליח לעסוק במשהו שיקר ללבך?

אולי הצלחות הן צעדים קטנים, יומיומיים? לקרוא ספר שרצית. לכתוב שיר. לכתוב יומן. לפתוח בלוג (בעצם, זו הצלחה גדולה). לבלות שעה עם הילדים. לשמוע מהילד שלך "אמא, יצא טעים!".

אני נזכרת במילותיו של בוב דילן: "אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין קימה לשינה עושה את מה שהוא רוצה לעשות". זה אמנם קצת קיצוני (נו, לא תמיד בא לי לקפל כביסה), אבל האם אני מצליחה להתחבר לפרשנות משלי לציטוט הזה? נראה שכן. תכף אסביר.

עשיתי לי רשימה אינטואיטיבית של דברים שאני יכולה לייחס למילה הצלחה. היו שם: לקום בבוקר ולצפות ליום שמגיע, להביט בעיניים של הילדים שלך ולראות שם אהבה וניקיון, להצליח להיות במרכז שלך, גם כשאחרים מנסים להזיז אותך, לאהוב עם כל הלב, להעביר את האהבה שלך הלאה, ועוד ועוד.

ואז אני מנסה לחשוב על הצלחה בהקשר של העיסוק במוזיקה. פה זה נעשה חמקמק מאוד. כיצד מודדים הצלחה? האם במכירות? הופעות? ואולי בכלל מדובר בהרגשה סובייקטיבית לחלוטין?

בקשר לסובייקטיבית, אני יכולה לשים את הלב שלי על הצלחה אחת, למשל. היא קשורה אך ורק לרגש, ואני בכלל לא בטוחה שאפשר למדוד אותה. הבנתי זאת רק בשנה האחרונה, כשהתחלתי ללמוד ולשיר רומנסות רוסיות. דווקא רומנסות. דווקא ברוסית. חיפשתי הסברים בנבכי גלגולים קודמים, די אנ איי משפחתי או תת מודע. אפילו מצאתי כמה. המוזיקה הזו, המילים (ולא, אני לא דוברת רוסית, אבל יש לי יופי של מתרגמים), הסגנון – משהו שם מצליח לגעת בי ברמה שלא הכרתי. בתום שיעור בו אני לומדת או שרה רומנסות, נדמה כי מאום לא חסר לי בעולם. אין הסבר הגיוני, אבל הרגש יודע לזהות כל כך במדויק את ההצלחה.

אני חוזרת לבוב דילן. כשאני שרה, לומדת, מנתחת ושומעת מוזיקה שאני אוהבת (וכן, הרומנסות הן חלק חדש ומרגש עבורי בתוך המוזיקה), המלאות שאני מרגישה היא אדירה. קמתי בבוקר והצלחתי לעסוק במוזיקה שאני אוהבת, ולו לשעה? לא יודעת מה מגדיר הצלחה יותר מזה.

עזבו אורות במה, שמלות נוצצות (בעצם, למה לעזוב שמלות?) או הופעה במדורי הרכילות התורנים (ממילא הם לא מופיעים בחיי). תנו לי כמה רומנסות למילים שכתבו פושקין או לרמונטוב, והלחינו צ'ייקובסקי, רימסקי קורסקוב וחבריהם, ואני בשמיים.

נדמה לי שבגיל 40 אני מגדירה מחדש את המושג הצלחה, לפחות עבורי.

והנה דמיטרי חוורסטובסקי. אפילו הוא לא מפסיק לשאול למה…

 

 

תגובות

טראקבקים

  1. […] אני גיליתי שדווקא השחרור מהתוצאה מאפשר לי את הנוכחות המלאה במוזיקה, את ההנאה המלאה מהתהליך. אני כאן ועכשיו, ואין לדעת מה יוליד יום. המוח המתוחכם שלנו לא תמיד נותן לנו להיות במצב הזה. הוא הישגי, לימדו אותו שהצלחה שווה תוצאה. אבל אולי הצלחה היא התהליך עצמו? כתבתי כבר על כך, פעם. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *