חודש מאז שהנסיך עזב אותנו…

משהו קרה לי בחודש האחרון. חזרתי לבסיס שלי. שחררתי משהו. התחברתי מחדש. כבר כתבתי פה על הבסיס הזה, ולמה מדי פעם אני זקוקה לתזכורות לשוב אליו.

עבר חודש בדיוק. לא עבר בו ולו יום אחד שבו לא חשבתי עליו, שמעתי אותו, הקשבתי לו קצת אחרת.

אני יודעת שזה נשמע מוזר. הוא היה זמר אמריקאי מפורסם. אני בלוגרית כמעט אנונימית ישראלית. אבל מעולם לא נתתי לעובדות לבלבל אותי. הוא היה חלק חשוב מהחיים שלי, במשך 30 שנים. רוב חיי. כל חיי הבוגרים.

הוא ליווה את ימי ולילותיי, ואת האהבות שלי כולן. הוא והפסקול הכל כך מיוחד ומרגש שלו, שהתאים לי לכל מצב רוח, לכל רגש, גם כאלו שבגיל 12 עוד לא ידעתי שיש בתוכי. פלא שהרגשתי קרובה אליו? מי עוד כמוהו הצליח להכיל, מבלי שידע בכלל, את כל קשת הרגשות של נערה מתבגרת ומתאהבת סדרתית?

הוא לימד אותי הרבה. בעיקר על עצמי. בדרך שלי להכיר את עצמי הקשבתי לו ונתתי לו לחדד עבורי את התחושות. והוא עשה זאת בדרך מקורית, ללא ספק. בחרתי שיר לכל מצב, וברגע שהייתי מקשיבה לו (בתחילה בתקליט, ואז בקסטה, ואז בדיסק), החושים התחדדו והרגשות התבהרו. זה היה סוג של קסם שגיליתי, ושמרתי עליו באדיקות, בשקט.

בימים הראשונים, לאחר שהחבר הכי טוב שלי בישר לי ברעד על מותו, תוך ידיעה עד כמה עמוק זה יכה בי (תודה על התמיכה, שי. מי כמוך מבין), לא הצלחתי לעכל. שאלתי את עצמי שוב ושוב איך אצליח לוותר על ההתרגשות למשמע אלבום חדש שהוא מוציא. לאחר כמה ימים הצלחתי להקשיב קצת יותר למילים שלו. הורדתי באובססיביות מהשירים גם לאייטונס, כדי שלא אמצא את עצמי כמהה לרגש הזה שהוא שר עליו, ואין לי בנמצא יכולת התחברות מהירה.

בשבוע האחרון הבנתי שהוא השאיר אותי עם כל כך הרבה חומר, שאין לי סיבה לכאוב. לפחות ל 30 שנים הבאות. כל כך הרבה רגש, חוכמה, רגישות, עניין. כל כך הרבה יצירות מטלטלות. הבנתי עוד משהו – זה שאני מכירה כל מילה, צליל, אנחה או נשימה בשירים שלו לא גורע מהיכולת שלי להתפעל מהם מחדש, פעם אחר פעם. אולי ההפך. אני מרגישה מחוברת אליו יותר מאי פעם.

הוא טלטל את עולמי בגיל 12. מסתבר שהוא ממשיך לטלטל אותו עד היום. תודה על כל הטוב שהבאת לחיי, נסיך יקר. מבטיחה לשמור על כל מה שלמדתי ממך. מבטיחה לאהוב, והרבה. בדיוק כמו שהטפת לי לעשות שוב ושוב.

אני יודעת שזה זמן לפרדות, סיכומים. אבל אני לא נפרדת באמת. משאירה את מה שעשית והיית עבורי קרוב ללב. לתמיד.

תגובות

  1. נויה קומיסר אומר

    תודה שאת משתפת ומזכירה עד כמה הדברים הקטנים ( לכאורה) הם שנותנים את התיבול והטעמים לחיים . ועוד יותר תודה שאת מחדדת את אפשרות הבחירה שלנו להתרכז בדברים האלו , להפוך אותם לחיוניים עבורנו ולאפשר להם להוסיף עוד צבעים ליומיום ולשיגרה.

    • גיל אומר

      תודה נויה. מאוד מאמינה ביכולת שלנו לבחור איך לראות את המציאות. כיף שראית את זה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *