די, תנוחי

שיואו, כמה שהתעייפתי. וככל שאני מנסה לנבור ולחקור (פלא שאני עייפה?) אני מבינה שמקור העייפות הוא לא רק פיזי.

קראתי פוסט מקסים לגבי מולטי-טאסקינג (למקרה שאתם לא מעודכנים, המולטי -טאסקינג מת. יחי המלך החדש, הסינגל-טאסקינג, או בעברית מיקוד במשימה אחת), והבנתי חלק מהעייפות שלי וחוסר היכולת לנוח באמת.

מנוחה
אפילו מנוחה הפכה להיות מולטיטאסקינג? לא עוד!

אם תפתחו את הדפדפן שלי בכל רגע נתון, תקבלו הצצה לעבודה במקביל על המון פרויקטים, רעיונות או מיזמים. ואני קצת מכורה לזה, האמת. קופצת מכתיבת סילבוס לקורס החדש לבניית מצגת, כתיבת פוסט וקריאת מאמר מקצועי חשוב, מענה למייל, וואטסאפ או מסנג'ר תוך כדי דילוג אלגנטי מתחום לתחום, והנה אני שולחת מילה טובה לחברה שקמה בלי מצב רוח.

והאמת? כל עוד זה היה מתקיים רק בדפדפן, זה עוד היה נסבל, כי אותו יכולתי לכבות מפעם לפעם. הבעיה העיקרית היא שגם המוח שלי התרגל לפעול ככה. להריץ תהליכים במקביל, להתמודד עם ריבוי משימות ורשימות (מה הפלא שאם משהו לא רשום הוא מתפוגג מהזכרון?), לקרוא 4 ספרים במקביל ולחלום תוך כדי על שנת צהריים מאוששת.

עם השנים למדתי להתמודד עם זה בכל מיני דרכים – מדיטציות, יוגה, כיבוי המסכים בשעה 20:00 בערב (כן, כולל הטלפון) והרחקתם הפיזית ממני. אבל האם אני יכולה גם להרחיק את המחשבות והטאבים הפתוחים במוח? לא ממש, ובטח לא כל הזמן.

כתיבה היא מנוחה לראש
כתיבה היא אחד הסודות שלי למנוחה – היא גורמת לי להתרכז ברגע הנתון בלבד

לפעמים זה קורה מעצמו – במדיטציות, בכתיבה, בהקשבה, בבילוי עם חברה טובה או בהתמקדות לתוך העיניים של אחד מילדיי. זה קורה לי גם כשאני נוכחת ברגע וממוקדת באמת במשימה אחת – לאהוב, לשיר, להרצות, להקשיב ללב. אני מבינה היטב למה אומרים שמולטיטאסקינג הוא ההפך ממיינדפולנס, או מנוכחות ברגע.

אבל המוזיקה – לה הרי יש את יכולות המנוחה הכי מושלמות שיש. בה תקוותינו! מרוב טאבים פתוחים אני שוכחת שיש לי מקור עצום של אפשרויות למנוחה.

בין אם מדובר בביצוע של מוזיקה – אז הנוכחות ברגע היא מושלמת, ובין אם בהאזנה והיסחפות עם כל היופי, הרגש, הכאב והאמת שיש במוזיקה.

אין כמו מוזיקה ללמד אותי לנוח

המלחין שלופת לי את הבטן כבר בצלילים הראשונים, השיר שגורם לי להזיל דמעה גם בפעם המיליון, השיר שמעלה לי את מצב הרוח כבר 30 שנים. כמה כוח יש במוזיקה לגרום לי לזרום, להיות ברגע, להקשיב בתשומת לב, לתת דרור לכל הרגשות שעולים.

וכן, יש לה גם יכולת לעזור לי לנוח. עצם השהיה שלי בעולם המוזיקה הוא מנוחה. כשאני שרה אני נותנת לעצמי לנוח מכל טרדות היומיום והרשימות האינסופיות. אני מרוכזת לכמה דקות רק בסיפור שאני מביאה לתוך השיר, בדמות שיצרתי, בצליל שאני מפיקה, בדואט עם הכלי שמלווה אותי, בהקשבה.

וכשאני מקשיבה למוזיקה, ונותנת לעצמי באמת לסגור, ולו לכמה רגעים, את הטאבים הפתוחים, אני יכולה להתמקד אך ורק ברגשות שעולים, בצלילים, בגוון הקול, במילים ובלחן המלווה אותן, לעצום עיניים ופשוט להתמסר לחוויה של אותו הרגע. לנוח.

מתי ואיך אתם נחים? והאם גם עבורכם המוזיקה היא אפשרות אדירה למנוחה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *