כשאנחנו מפנים זמן מדי יום לתרגול, אנחנו לומדים באמת. בכל יום, עם תרגילים והקדשת הזמן, עם חוזק מנטלי ומשמעת עצמית ועם המון אמונה בתהליך. עם התסכולים, עם השאלות, עם רגעי השיא ורגעי השפל.

כל החיים אנחנו בהמתנה לדברים שיקרו. אולי ההמתנה עצמה היא ה – דבר? אולי יש דווקא בה הזדמנות מעניינת ללמידה והתפתחות?

כמו בטבע, גם אנחנו כל הזמן מתקרבים ומתרחקים. מאנשים, מעצמנו. המוזיקה תמיד ידעה איך לעשות זאת…

רגעים, רגשות, כאבים – כולם בני חלוף. המוזיקה גם היא. האם אפשר לא להיאחז בהם?