לחלום חלומות אבודים…

ברגע שאפסיק לחלום אדע כנראה שכבר אין לי מה לעשות פה בעולם הזה.

אחת התחושות הקשות היא להתעורר מחלום טוב. וזה ממש לא משנה אם החלום היה מתוך שינה או בערות מלאה.

לאחרונה הבנתי שזמן החלימה בהקיץ שלי פחת משמעותית, ואני מתכוונת לשים לזה קץ. תנו לי לחלום, ועכשיו. כבר נגעתי בזה פעם, באחד הבלוגים שלי. אבל אי אפשר לדבר על מוזיקה ושירה מבלי לדבר על חלומות.

אז למה כל כך חשוב לחלום? ולמה חייבים ממש להקצות לזה זמן?

טוב, התשובה לשאלה השניה פשוטה יותר. כי אנחנו חיים בעולם של מרוץ מטורף – להספיק להביא את הילדים למסגרות, לחוגים, לחברים; לשתות עוד כוס קפה; להגיע לעבודה; להתחיל לרוץ כי חייבים לעשות ספורט; לקרוא עוד ספר חשוב; לראות עוד תכנית טלויזיה מיותרת; לקנות עוד זוג נעליים, שמלה שחורה, טי שירט לבנה; לצאת כי אי אפשר להיות יותר מדי בבית; לראות את ההופעה הזו כי כולם אומרים שהיא מעולה; לראות את הסרט החדש של, לפגוש עוד מישהו חשוב (או לא) ועוד ועוד "צריכים" כאלו. מישהו פעם אמר לכם "צריך לחלום, כל יום!"?

אני אשמח להיות זו שאומרת לכם. הנה, חזק וברור : צריך למצוא זמן לחלום, כל יום! והתשובה לשאלה השניה – כי אם לא תקצו לזה זמן, מה שיקרה הוא אחת משתי האפשרויות: או שתחלמו בזמן ממש לא מתאים (נהיגה, פגישה חשובה בעבודה, כשבן הזוג מדבר אליכם, או כשהילד זקוק לתשומת לבכם), או, גרוע מזה – לא תחלמו כלל.

ולמה כל כך חשוב לחלום? כי יש עולם מקביל, עולם החלום שלכם, ובעולם הזה דברים מתרחשים אחרת. אבל לשמחתנו, שלא כמו במתמטיקה – העולמות המקבילים הללו יכולים מדי פעם להשיק זה לזה, וחשוב מכך – הם מזינים זה את זה. רק שיהיה ברור, אני לא מדברת על חלום במובן של מטרה להשגה (על כך ידברו אתכם טובי המנטורים, ואני קטונתי), אלא על חלום במובן הכי חלומי, פרוע, פנטזיונרי שיש. חלום שלא צריך להתגשם, חלום שנשאר לגמרי באוויר.

אז למה צריך אותו? כי כמו שאמרתי – הוא מזין אותנו. ועכשיו זה הזמן לחבר הכל למוזיקה, כרגיל. מתוך פנטזיות, חלומות בהקיץ, ואפילו חלומות תת מודע מושלמים מלילות טרופים, נולד עוד סוג של זיכרונות. הזיכרונות הללו יוצרים סיפורים, שאולי אף פעם לא חיינו במציאות, אבל יכולים להזין את היצירה שלנו ממש כאילו זו חוויה שעברנו.

כל אמן יבין מיד על מה אני מדברת. כל יצירה שיש סיפור מאחוריה נשענת על זיכרון כזה, וזה לא משנה אם הוא התרחש במציאות או בחלום.

אז קחו לכם זמן לחלום. תילחמו בטחנות רוח, תאהבו אחרת, תזדקקו יותר, תפרצו גבולות, תזינו את מאגר היצירתיות שלכם. השיר הבא שתכתבו, הציור הבא שתציירו, הסרט שתצלמו או הביצוע הבא שלכם לא יהיו בהכרח מציאותיים, אבל לבטח יהיו מעניינים יותר…

 

 

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)

עוד באותו נושא

גיל מרטנס

תמיד אמרו לי שאני צריכה להתמקד.
ולא הצלחתי. הכל עניין אותי. רציתי לשיר וגם להתעסק במדע.
רציתי לקרוא ספרים וגם להרצות.
רציתי לעשות יוגה ולשקוע במדיטציות וגם להעביר ידע.
לקח לי זמן להבין שהכל מתחבר בסוף. אלו החיים עצמם.
אז אני גם מרצה, גם לומדת, גם מתרגשת מהמילים הכתובות. 
גם קוראת ארבעה ספרים במקביל, וגם כותבת בלי סוף. 
ובעיקר חיה ונושמת מוזיקה. 

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)